פסק-דין בתיק ב"ל 17987-09-12

1.         בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.8.2012, לפיה לא הופעלה בעניינו של המערער תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: " תקנה 15").

2.         התשתית העובדתית

            המערער, יליד 1966, מורה נהיגה במקצוע, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.6.2010. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

            ועדה רפואית לעררים מיום 5.9.2011 קבעה את נכותו של המערער בשיעור 20% לצמיתות. עוד קבעה הוועדה, בהתאם להמלצת ועדת הרשות, כי אין מקום ליישם את תקנה 15 בעניינו.

            המערער הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים לעניין אי הפעלת תקנה 15. הוועדה לעררים דנה ביום 20.5.12, בנוכחות המערער ובא כוחו. המערער הגיש לוועדה שומות בגין שנים 2009 ו-2010 והפנה לפירוט מטעם רואה חשבון לגבי ירידה בהכנסות של המערער, שלא היה בפני ועדת הרשות מיום 10.2.12. הוועדה החליטה להעביר את התיק שוב לוועדת רשות להתייחסות למסמכים נוספים שהוגשו על ידי המערער.

            ועדת הרשות דנה בעניין שוב ביום 12.7.12 ולא המליצה על הפעלת תקנה 15. הוועדה לעררים, בישיבתה המסכמת מיום 12.8.12, קיבלה את המלצת ועדת הרשות.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

3.         טענות הצדדים

            לטענת המערער, הוא העביר לוועדת הרשות מסמך מרו"ח בו הובהר שעובר לתאונה היה המערער שותף בשתי שותפויות, כאשר החל ממועד התאונה הוא לא מתפקד באחת מהשותפויות ולא מקבל ממנה רווחים. רוה"ח ערך מסמך מפורט בו הבהיר כי אמנם השותפויות מדווחות על הכנסות לפי מספרי עוסק המורשה שלהם ושם אין ירידה ניכרת בהכנסות, אבל כל ההכנסה מיוחסת לשותפים ולא למערער והמערער מדווח על הכנסה "אפס". כמו כן, צורף דו"ח רווח והפסד לשנת 2010 כאשר מהדו"ח עולה כי חלקו של המערער ירד בשתי השותפויות לסכום של 33,160 ש"ח (כאשר עובר לתאונה עמדה הכנסתו על סך 137,693 ש"ח בשנת 2009).

            ועדת הרשות מצאה ירידה מוכחת של כ- 34% בשכר, ולמרות כל ההסברים שניתנו לוועדה לא הופעלה תקנה 15. המערער מוסיף וטוען שהוועדה לעררים לא הייתה צריכה לאמץ באופן עיוור את קביעת ועדת הרשות מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי.

לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטה. הערעור מתייחס, כאמור, אך ורק לסוגיית הפעלת תקנה 15. לעניין זה הוועדה התייעצה פעמיים עם ועדת הרשות. המשיב מפנה בהקשר זה את בית הדין לפרוטוקולי ועדת הרשות מיום 10.2.2012 ומיום 12.7.2012.

מי שמוסמך לקבוע אם יש ירידה בהכנסות זו ועדת הרשות והוועדה לעררים, לאחר שבחנה את המלצת וועדת הרשות, בחרה הוועדה לעררים לאמץ קביעה זו ולפיכך המשיב סבור שלא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

4.         דיון והכרעה

הלכה פסוקה וידועה היא שבית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה  מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע  לד 213, 1999).

            ועדת הרשות שדנה בעניינו של המערער קיבלה חישובי ההכנסות מטעם המערער וכן ערכה חישוב משלה, לפיו קיימת ירידה בשיעור 34% בין ההכנסה החודשית הממוצעת ברבע שנה שקדמה לפגיעה בעבודה לבין ההכנסה הממוצעת ברבע שנה שקדמה לחישוב (חודשים 2,3,4.2012).

בישיבת ועדת הרשות מיום 12.7.12 היא קבעה כדלקמן:

"ועדת הרשות לאחר עיון חוזר נוסף בתיק והמסמכים הגיעה למסקנה שאין מקום לשנות את המלצותיה הקודמות, מהנימוקים הבאים:

1. בדיקות ההכנסות בוצעו על-פי ההוראות והתבססו על דוחו"ת מע"מ כפי שהוגשו ע"י התובע.